קמיעות וקערות השבעה
הציוויליזציה הקדומה שאפה להגיע לסדר חיים הרמוני. כדי לקדם מטרה זו חייבים היו
בני האנוש להגיע לשליטה מלאה ולדכא כוחות דמוניים, שחלקו עמם את הקוסמוס האנושי. לילית ומשפחתה הענפה של שדים ורוחות נראו ונשמעו בכל מקום... בכל חלל. חלקם חיו בשלום עם שכניהם האנושיים אולם חלקם ניסו מדי פעם להוכיח שידם היא על העליונה ואז הם דחקו, לחצו, התחככו, טלטלו, הציקו, הפריעו, פגעו – כלומר: הטרידו אדם זה או אחר, ללא סיבה נראית לעין.
ים שלם של מכניזם מאגי דתי התפתח בעת העתיקה, כדי להתמודד עם המפגשים המסתוריים הללו. קמעות היו חלק מזריקות החיסון להם הזדקק בן התמותה ואלה היו "רב-תחומיים" ותרמו בין היתר לריפוי; גירוש שדים; התמודדות עם עין רעה; הרחקת רוחות; רכישת אהבה; העלמת שנאה; הצלחה ושגשוג.
לקמעות יש מבנה קבוע. יציבות זו של סגנון בן מאות שנים, היא אחד המרכיבים המקנה לו את עוצמתו עד ימינו אלו. פורמולת הקמע כוללת פתיחה מוגדרת, פניה לרשימה של כוחות מאגיים, שימוש בשמות סימבוליים וסיום מוגדר. עצם חיבורם של כל האלמנטים, יוצר את האפקט הייחודי הנדרש כדי שהקמע יהיה אפקטיבי. מבין אלפי הקמיעות הקיימים, הקמיע נגד לילית לא שינה את צורתו וגם לא את תוכנו. מהותו יציבה זה 3000 שנה.
הרבה מפגעים מביאה השדה לילית היהודית, אולם הפחד הגדול ביותר מתגלם בהגנה על חייהם של תינוקות זכרים עד היותם בני 8 ימים ועל תינוקות נקבות עד היותן בנות 14 ימים
שדה ההורגת תינוקות הייתה קיימת ברוב החברות בעת העתיקה. דמונית שכזו, הביאה לידי ביטוי פחדים אוניברסליים והאנישה את סכנת הלידה בהם נמצאו האם ותינוקה. עצם הופעתה של לילית, משקף את צורת המחשבה על תפקידה של האישה בחברה העתיקה. יכולתה של האישה להרות, שימש כ"תעודת ביטוח" להמשך הנישואין ולחיזוק הסטטוס שלה. אישה שמתה לפני שילדה ילדים, נחשבה לכזו שלא מילאה את תפקידה החברתי
לילית הידועה כהורגת התינוקות, כערפדית המוצצת לשדם של עוללים, מגורשת על ידי כישוף הכולל את השמות המיסטיים הקלסיים, בתוספת כינויים המהווים שכפול של שלושת השמות של המלאכים הידועים כבעלי כוחות חזקים. שמם של המלאכים: סנוי, סנסנוי וסמנגלף - מגנים על היולדת מפני לילית למן המאה הראשונה לספירה. לעיתים שמות המלאכים משתנים לדמיות פלאיות כמו אליהו הנביא או שלמה המלך. יש ושמות שלושת המלאכים הופכים לקדושים נוצריים, אולם המסתורין וכוחו של הקמע נשמרים. מלבד הקמיעות המוכרים לנו ניתן למצוא גרסה מיוחדת במינה של קמיעות וצורתן כקערות
קערת השבעה כשמה כן היא – קערה שנועדה להשביע שדים ורוחות ובעיקר את לילית. הקערה היא קמיע שמטרתו להבטיח שאותם מהויות נוטפות אימה, יורחקו מאדם ואשתו, ממשפחתם ומרכושם. במשך 400 שנה (מאה 4 -8) היתה קיימת האמונה שקערת ההשבעה היא הקמיע האולטימטיבי ובלעדיו קשה לצלוח את מעגל החיים.
קערות ההשבעה התפתחו לטכניקה פופולרית ביותר שאפשרה מאבק בדמונים של העת העתיקה. מטרת הטקסטים הכתובים בתוך קערות ההשבעה, היתה להגן על בעלי הקערות מפני שדים ומזיקים הגורמים למחלות. לעיתים ניתן למצוא טקסטים שנועדו לחזק סטאטוס, ולעיתים נדירות עוד יותר, ניתן למצוא קערה שמטרתה היתה לגרום נזק לאדם אחר.
כך או כך - קערת ההשבעה היא סוג של קמיע שנכתב על גבי קערות מחמר, ולאחר כתיבתן והריטואל הקשור בכך, נקברו מתחת לרצפת הבית הפרטי או הבניינים הציבוריים.
להשבעות הכתובות על גבי קערות ההשבעה, יש קרבה ללחשים המאגיים. בשניהם קיים מעין גיבוב של מילים החוזרות על עצמן ורעיונות מוזרים המשאירים את הקורא במצב של חוסר הבנה. עוד ניתן למצוא בטקסטים שמות של דמויות מקראיות כמו משה, דוד, שלמה ואסתר. קיימים ציטוטים של פסוקי מקרא במקורם העברי, ציטטות מן המשנה, קטעי תפילות, פסוקים בסגנון ספרות ההיכלות, ואף נזכרים שמות של רבנים. כדי להעצים את נוסחת ההשבעה, בחלק מן הקערות, נוספו לטקסטים המאגיים ציורים של שדים ולילית, כבולים בידיהם ורגליהם. יש קערות שהן חסרות טקסט ויש בהן ציורים, סמלים ואותיות דומות לכתיבה אלפביתית. ברוב הפעמים נלחמו מזמיני הקערה נגד לילית ואז אפשר למצוא אותה אסורה במעגל המאגי וכפותה באזיקים ליתר בטחון
לכל אורך ההיסטוריה לילית מגלמת את חששם הגדול ביותר של החכמים המתבטא
בסמיכות אל המאגיה, אל המיניות ואל עבודה הזרה. קערות ההשבעה חושפות את לילית ככשפנית האולטימטיבית של היהדות בתקופת התלמוד, ולכן הפורמולה נגד השדה הערפדית לילית מנוסחת בצורת מסמך גירושין יהודי – גט.
ה"קוד הסודי" של קערת ההשבעה מעוצב כך שעל גבי פנים הקערה נכתבה הנוסחה המאגית בצורת ספירלה. במרכז ניתן למצוא כלואים במעגל מאגי את השדים אותם מנסים לגרש, להרחיק, להבריח, להדיח, להניס, לפנות, לעקור לנשל, לנדות... ובלבד שיעזבו את האדם לנפשו.
ושאר דברי מלאכים, שדים, רוחות ולילית כתובים בפרק הראשון בביוגרפיה של השדה - הזנותית, הפתיינית, האנרכיסטית והפמיניסטית
בדברי ימי לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית