לילית - ביוגרפיה
לילית, שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית – כך היא נראית ממרומי העשור הראשון למילניום השלישי שבו כל אדם רביעי מנסה להרגע בעזרת כדורים ממשפחת פרוזאק ההולכת ומתרחבת. מפריזמה פסיכו-פתולוגית, סובלת לילית מדפוס של אי יציבות התנהגותית, אמוציונלית וקוגניטיבית. תגובותיה הרגשיות הן חזקות מדי, בלתי יציבות ובלתי הולמות את המציאות התרבותית. היא אימפולסיבית, בעלת התקפי כעס, חרדה ורגזנות. היא זורעת הרס ביחסיה, בשל תנודתיות רגשית שאינה ניתנת לניבוי ואי-עקביות קוגניטיבית. לילית, כך היה אומר פסיכיאטר 2010, מפתחת יחסים כאוטיים וסובלת מהעדר זהות מינית. גם בעזרת הכימיה, קשה להחזיר אותה אל התלם
הקונספציה של לילית מבוססת על בריאתה של חוה מצלעו של אדם ונשזרת באמונה קדומה יותר של אלילות מסופוטמיות. למרות שעברה של לילית לוט בערפל והחוקרים התיחסו אל ישות זו רק מאותו עידן בו הפכה לסֶלֶבּ, ניתן להוכיח כי לילית לא התפתחה יש מאין אלא פעפעה אל היהדות, הלכה ופרחה לקראת התגבשות אישיותה ההומוגנית המוכרת מימי הביניים. בתקופה מאוחרת יותר, חדרה לילית גם אל הקבלה בשני תפקידי מפתח: כפתיינית זנותית וכאֵימה אימהית. מבחינת הקבלה, לילית עומדת בראש מחנה עצום של שֵדות. לילית ובן זוגה סמאל, מתוארים כבעל ואישה במלכות האופל שבשלטונו של השטן במלכת הסטרא אחרא. בזוהר ממשיכים לכנות אותה בתארים בהם זכתה במסורות קודמות: לילית הזונה, לילית הרשעה, לילית האיוולת.
יצאנית, חונקת תינוקות, בת זוגו של השד הגדול, פילגשו של השטן, ערפד, רקדנית יפהפייה, חתול או ברווז – כך בימי הביניים. 1000 שנים לפני כן, בתקופה בה בית המקדש עדיין עמד על תילו, לילית מסתגלת לאיטה לתרבות החדשה, כשמהותה הקמאית מסתננת אל היהדות בהכילה מטען של איכות אלילוֹת מסופוטמיות בנות 2000 שנה.
יצאנית, חונקת תינוקות, בת זוגו של השד הגדול, פילגשו של השטן, ערפד, רקדנית יפהפייה, חתול או ברווז – כך בימי הביניים. 1000 שנים לפני כן, בתקופה בה בית המקדש עדיין עמד על תילו, לילית מסתגלת לאיטה לתרבות החדשה, כשמהותה הקמאית מסתננת אל היהדות בהכילה מטען של איכות אלילוֹת מסופוטמיות בנות 2000 שנה.